העליון – על וועדת השחרורים להתאים את תנאי השחרור על תנאי בהתחשב בסוג העבירה ובנסיבותיה

המבקש הורשע ביום 16.5.16 בעבירות כלכליות שונות והושת עליו, לאחר הפחתת עונשו על ידי בית המשפט המחוזי, עונש מאסר בפועל לתקופה של 18 חודשים, עונש מאסר על תנאי וקנס כספי. ביום 1.5.18 התקבלה חלקית בקשת המבקש לחנינה והוא שוחרר תוך הוראה כי ישהה בביתו בכל יום החל מהשעה 3:00 עד השעה 10:00 למחרת.  עתירתו לקיצור שעות שהותו בבית, התקבלה והגבלת יציאתו נקבעה לשעות שבין 03:00-06:00 בבוקר. בפני בית המשפט העליון, בקשת רשות ערעור על החלטה זו.

בהחלטת בית המשפט קמא בעניין עתירתו של המבקש וקיצור שעות מעצר הבית שהוטל עליו, נרשם כי העתירה התקבלה בהסכמת המשיב. בית המשפט העליון הציע ביום 21.8.18 למבקש לחזור בו מהסכמתו וזאת על מנת שיקבל החלטה מנומקת מבית המשפט קמא, את המבקש לא חזר בו מהסכמתו.

לאור האמור לעיל דחה בית המשפט העליון את בקשת המבקש, אך הוסיף כי: "לוועדת השחרורים שיקול דעת רחב לגבי תנאי שחרורו על-תנאי של אסיר. כפי שבדיני המעצרים כל מקרה נדון לגופו ועל בית המשפט "לתפור" חליפה המתאימה למידותיו של כל עצור המשוחרר לחלופת מעצר או למעצר בפיקוח אלקטרוני, כך על ועדת השחרורים להתאים את תנאי השחרור על-תנאי למידותיו של האסיר, בין היתר, בהתחשב בסוג העבירה בה הורשע ובנסיבותיה. כך לדוגמה, ברי כי מי שהורשע ונדון למאסר בגין עבירות התפרצות, ראוי שלא ישוטט ברחובות בשעות הלילה. במקרה דנן, ייתכן כי נוכח סוג העבירה בה הורשע המבקש בצירוף משלח-ידו של המבקש, היה מקום להגבלות ולתנאים אחרים. כאמור, המבקש עצמו הסכים להגבלות המינימליות שהוטלו עליו בשעות הלילה, כך שלא ראיתי מקום להתערבות בהחלטת בית המשפט קמא."

להורדת הקובץ לחץ כאן 2018-12-11T12:38:29+00:00