בהלכה תקדימית קבע בית המשפט העליון ברוב דעות כי יש לפרש בצמצום תניית שיפוט זר במובן זה שהתנייה לא תחול, אלא במקרים שבהם נמצא כי היא מפורשת וברורה, וכלל לא נצרך הליך פרשני כדי לאתרה. השופט סולברג (בדעת רוב): "תניית שיפוט זר כמוה כ'נשק לא-קונבנציונלי'. תניית שיפוט זר נועלת בפני צד לחוזה את שערי בית המשפט, ופוגעת בזכות הגישה שלו לערכאות. משום כך התנייה תכובד אך ורק אם לשונה ברורה ומפורשת".
