זאת, שכן הסמכות לדון בעניין הקדש ציבורי נתונה אך ורק לידי ביהמ"ש המחוזי. יודגש כי ביהמ"ש העליון קיבל את טענת העותרת להעדר סמכות עניינית של ביה"ד הרבני למרות שזו לא "נטענה בהזדמנות הראשונה" כנדרש בסע' 15(ד)(4) לחוק יסוד: השפיטה. נקבע כי יסוד המניעות שבסעיף לא חל במצבים שבהם הנושא הנדון נתון לסמכות עניינית יחודית של ערכאה שיפוטית מסוימת. ביהמ"ש העליון הוסיף כי הסכמת הצדדים או שתיקתם אינן 'סולם' שבאמצעותו יכולה ערכאה שיפוטית 'לדלג מעל הגדר' ולראות עצמה מוסמכת לדון בעניינים לא לה.