פסק הדין עוסק בבקשה לאישור תובענה ייצוגית שעניינה משלוח דברי פרסומת באמצעות מסרונים ודואר אלקטרוני על ידי רשת מסעדות, בניגוד להוראות סעיף 30א לחוק התקשורת (בזק ושידורים), התשמ"ב–1982. השאלה המרכזית שעמדה להכרעה היא האם המשיבה קיבלה הסכמה מפורשת מראש מהמבקשים למשלוח דברי פרסומת, כנדרש בדין. בית המשפט נדרש לבחון את טיב ההסכמה, הראיות שהוצגו להוכחתה, ואת התאמת ההליך להתברר כתובענה ייצוגית. בסופו של דבר נקבע כי המבקשים הצליחו להראות בשלב המקדמי כי קיימת אפשרות סבירה שהמשיבה לא עמדה בדרישת ההסכמה המפורשת, וכי מתקיימים התנאים לאישור התובענה כייצוגית, בכפוף להפעלת שיקול דעת שיפוטי רחב.