זאת, לאחר שבהסכם הבוררות לא הוסכם איזה דין יחול. בית המשפט העליון דחה את טענת המבקשת, בית חינוך חרדי, כי לא הגיוני שהיא תסכים להתדיין שלא לפי דין תורה, בקובעו כי אם החלתו של דין תורה הייתה כה חשובה בעיני המבקשת, אך מתבקש שהדבר ימצא ביטוי בהסכם הבוררות, ואין מקום להותיר את העניין "למובן מאליו".
