פסק הדין עוסק בתביעה שהוגשה מכוח חוק פינוי ובינוי (עידוד מיזמי פינוי ובינוי), תשס"ו–2006, במסגרתה ביקשו בעלי רוב הדירות במתחם ברחוב הרא"ה 75–79 ברמת גן לכפות על שתי בעלות דירות סרבניות להצטרף להסכם פינוי־בינוי שנחתם עם היזם. המחלוקת המרכזית נסבה סביב השאלה האם סירובן של הנתבעות לחתום על ההסכם מהווה "סירוב סביר" כהגדרתו בחוק, או שמא מדובר בסירוב בלתי סביר המצדיק כפיית ההתקשרות. בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפי השופט גלעד הס, בחן בהרחבה את עקרונות דיני הפינוי־בינוי, את האיזון בין זכות הקניין של הדייר הבודד לבין האינטרס הציבורי בהתחדשות עירונית, ואת סוגיית השוויון בחלוקת התמורות בין הדיירים. בפסק הדין נקבע כי התנגדות הנתבעות אינה מבוססת על טעמים סבירים, וכי ההסכם מעניק תמורות הוגנות, שוויוניות וכדאיות מבחינה כלכלית. לפיכך התקבלה התביעה ונקבע כי ניתן לכפות את חתימת הנתבעות על ההסכם.