בית המשפט לעניינים מנהליים דחה את טענת האלמנה, שזכתה להכרה רק כ – 35 שנה לאחר מות בעלה ו – 30 שנה לאחר ההכרה באימו ובאחותו של המנוח, כי היא זכאית להכרה בדיעבד מהעת שבה הוכרו בני המשפחה האחרים של המנוח (1979). נקבע כי ניסיון לעשות צדק עם העותרת בחלוף שנים רבות מצוי במתח עם שיקולים רוחביים ועקרונות מושרשים כבדי משקל כגון שיקולי תקציב והעובדה כי לא האם, לא האחות ואף לא האלמנה, העותרת, אינם זכאים, למעמד בהתאם להגדרות הפורמליות של החוק.