יודגש כי הצדדים היו נשואים רק 6 שנים עד למועד הקרע. התברר כי לאישה מעורבות גדולה בשיפוץ: אם בתכנון, אם בביצוע בפועל, אם בנטילת הלוואה לטובת השיפוץ ואם ברכישת מטבח לדירה על ידי הוריה. נקבע כי די בכך בכדי להעיד על "דבר מה נוסף", שיש בו בכדי להוכיח כי אכן היתה כוונת שיתוף בדירת המגורים. בית המשפט אף יישם את פס"ד הבוגדת" של בית המשפט העליון כאשר דחה את טענת הבעל כי בגידתה של האישה מחייב שלילת זכותה בדירתה. בית המשפט הדגיש כי בהתאם לפסיקת העליון, אי נאמנות מינית אינה פוגעת בכוונת השיתוף.
