העתירות התייחסו כאמור לשלושה נושאים שונים כאשר הנושא לו הקדיש בית המשפט העליון את מירב תשומת הלב היה העתירה כנגד החלטת שר הפנים לאפשר כניסת 20 אלף אזרחים זרים. בית המשפט העליון דחה כאמור את העתירה בקובעו: (א) ספק אם דרישת מיצוי ההליכים התקיימה; (ב) הצגת העותרים את מצב הדברים, כאילו מדובר ב "החלטה על הגעת 20 אלף זרים" שמרביתם חרדים, לא נתמכה בתשתית ראייתית כלשהי. בפועל, מתוך מספר כולל של 28,317 נתינים זרים שנכנסו לישראל, 1,925 הם בחורי ישיבה ו-685 הם אברכים, המהווים יחד כ-9% בלבד. דוגמה נוספת היא טענת העותרים כי הנשיאה בעלויות הבידוד של האזרחים הזרים, שהותם במלוניות, עריכת בדיקות ואשפוזם במידת הצורך "תבוצע כנראה על חשבון משלם המיסים הישראלי. והנה, עולה כי עלויות הבידוד של התלמידים הזרים כלל אינן מוטלות על כתפי המדינה, והנכנסים בשערי המדינה אף נדרשים להציג ביטוח בריאות מתאים.