הנאשם הורשע על פי להודאתו בעובדות שני כתבי אישום. על פי כתב האישום הראשון, על רקע סירובו של הנאשם לקבל את סיום מערכת היחסים הזוגית עם המתלוננת, הוא הגיע לביתה מספר פעמים ובין היתר מנע ממנה מלהיכנס למעלית, ירק עליה ושהה בחניה הסמוכה לביתה. בהמשך, לאחר שהנאשם נחקר במשטרה ונאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת, הוא שלח מסרונים לאמה של המתלוננת וכן למוסד הלימודים בו היא לומדת בהם כתב כי המתלוננת משתמשת בסמים וגונבת ושלח הודעה למתלוננת ובה אמר "היית מתה שאני אהיה בתחנה עכשיו, אני הולך לזיין את דודה שלך, ליהנות ימזדיינת קטנה". בגין מעשיו הואשם בעבירות של תקיפה סתם-בן זוג, הפרת הוראה חוקית ואיומים.
בכתב האישום השני הורשע הנאשם בביצוע עבירת איומים. נטען כי במהלך ויכוח שהתגלע בין אחיו של הנאשם, אימו והנאשם עצמו, איים הנאשם, בנוכחות שוטרת שהוזעקה למקום, כי יפגע באחיו וישב בכלא לאחר שיפגע באמו.
המאשימה בטיעוניה ציינה כי המדובר בפגיעה שאינה ברף הנמוך שכן הנאשם הטיל מורא, התנהל באובססיביות, רכושנות ותעוזה כלפי קורבנות מעשיו. אשר לענישה עתרה המאשימה על רקע תיקון כתבי האישום לקולה וההודאה, לעונש של 9 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, קנס, פיצוי למתלוננים והתחייבות.
ההגנה ציינה כי אין המדובר בעבירות ברף חומרה גבוה מאחר ולא נגרם כל נזק, רכושי או פיזי. באשר לאישום השני צויין כי הנאשם ואחיו קיללו אחד את השני ובסופו של יום המשפחה סלחה לנאשם.הודגש כי אין לחובת הנאשם הרשעות קודמות בפלילים ומאבחון שהוגש עולה כי הנאשם סובל מלקות שכלית התפתחותית מילדות, שאף השפיעה על שירותו הצבאי, עד ששוחרר. עוד נקבע כי תפקודו הקוגניטיבי גבולי וכי קיימת הנמכה בתחום המסוגלות.
השופטת טל אוסטפלד נאוי הבהירה כי אין מדובר במעשים המהווים מעידה חד פעמית אלא בהתנהלות חסרת שליטה ותוקפנית כלפי המתלוננת וכן כלפי בני משפחתו. התנהלות המלמדת כי לא חל על הנאשם מורא החוק או המשטרה, שכן גם לאחר שנאסר עליו ליצור קשר עם המתלוננת, עשה דין לעצמו, פנה אליה בדברים ואף פנה למוסד לימודיה והוציא דיבתה רעה. נקבע כי אמנם לא מדובר באלימות ובחומרה ברף גבוה, אך צֶבֶר המעשים מעצים את חומרתם.
לקולה צויינה גם העובדה שהנאשם מפרנס את משפחתו לכן יש לשקול גם את הפגיעה הצפויה למשפחתו מקום בו יוטל מאסר. בנוסף צויין חלוף הזמן ותפקודו ברמה הגבולית של הנאשם. באשר לבקשת ההגנה להימנע מהשתת ענישה כלכלית, ציינה השופטת כי בשל מצבו הכלכלי הדחוק של הנאשם לא ייגזר מרכיב קנס, אולם לא ניתן להימנע מהטלת פיצוי כספי לטובת המתלוננת.
לאור האמור לעיל נידון הנאשם לעונש של 3 חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי, פיצוי המתלוננת בסך של 700 ₪ והתחייבות.
Reload document 
Open in new tab