בית המשפט המחוזי ביסס את החלטתו על שלושה נימוקים עיקריים: (1) בעת עריכת איזון בין פגיעה אפשרית עקב תופעות לוואי היפותטיות, לבין פגיעה אפשרית אם תחלה הקטינה, חלילה, בנגיף הקורונה, כף המאזניים נוטה לטובת ההתחסנות; (2) גם לבידודים ולריחוק-החברתי קיימות השלכות לא מבוטלות; (3) האם הקדישה חלק ניכר מטיעוניה לסוגית הזכות לאוטונומיה, אולם מן הטיעונים הללו נעדרת לחלוטין ההכרה גם בזכותה של הקטינה לאוטונומיה.