שם השופט/ת: כרמית חדד
ביהמ"ש פסל צוואה בגדרה הוריש המנוח את כל עזבונו לתובע – אחד מבניו שמונה כ-3 שנים קודם לכן (ביחד עם המתנגד 1) כאפוטרופוס למנוח. נקבע כי צוואה לטובת האפוטרופוס של המצווה פסולה. בבחינת למעלה מן הצורך הוכח גם כי המנוח נעדר כשרות לצוות, מעורבות התובע בעריכת הצוואה וקיומה של השפעה בלתי הוגנת מצד התובע.
רקע עובדתי: שלושה הליכים בין אחים בעניין עיזבון אביהם המנוח. בקשה למתן צו לקיום צוואת מנוח מ-2017, לפיה המנוח מוריש את כל רכושו לתובע; התנגדות למתן צו לקיום הצוואה. ובקשה למתן צו ירושה על פי דין לפיו יחולק העזבון בשווה בין שלושת הילדים. המנוח נפטר כעשרה חודשים לאחר עריכת הצוואה, בגיל 91, אלמן. יצוין ב-2014 מונו התובע והמתנגד 1 לאפוטרופוסים ביחד ולחוד על ענייניו הרפואיים האישיים והרכושיים של המנוח על רקע דמנציה בדרגת חומרה קלה עם ירידה תפקודית.
דיון משפטי: ביהמ"ש לענייני משפחה קיבל את ההתנגדות ואת התובענה למתן צו ירושה, וקבע כי על ביהמ"ש להידרש לטענה שהצוואה מהווה פעולה בניגוד עניינים לטובת מי שמונה אפוטרופוס של המנוח. בהקשר זה ביהמ"ש מבהיר כי העובדה שהנהנה על פי הצוואה הוא אפוטרופוס של המצווה מקימה חזקות מסוימות ומשליכה על נטלי ההוכחה ביחס לטענות משפטיות נוספות ביניהן לעניין כשרות המנוח ולעניין קיומה של תלות העומדת בבסיס הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת ולפיכך ממילא יש לדון בטענה לגופה. כפי שנקבע בדעת רוב בע"א 4377/04 בעניין גל גונן צוואה לטובת האפוטרופוס של המצווה פסולה בשל העיקרון של ניגוד עניינים החל על האפוטרופס – הפרה של חובת הנאמנות ובשל האיסור החל עליו להפיק טובת הנאה כלשהי בנכסי האשל"א. נקבע כי חובה זו חלה לא רק במקום בו הפעולה מבוצעת על ידי האפוטרופוס עבור האשל"א אלא גם במקום בו האשל"א עצמה מבצעת את הפעולה. צוואה שכזו פסולה ואין לה תוקף גם במקום בו המנוח היה כשר וצלול וגם במקום בו היה זה רצונו האמיתי של המנוח ולכל הפחות היה על המנוח או התובע לעתור בבקשה לאישור ביהמ"ש את הפעולה עניין שאין חולק כי לא נעשה בענייננו. ביהמ"ש מוסיף כי גם אם תתקבל גרסת התובע לפיה לא היה מודע למשמעות של היותו אפוטרופוס של המנוח בהקשר עריכת הצוואה הרי שאין בכך כדי לשנות מן התוצאה הקטגורית הנ"ל שאינה תלויה בנסיבות או בהבנת התובע את תפקידו.די באמור לדחות את הבקשה למתן צו קיום צוואה. ביהמ"ש מוצא להוסיף, בבחינת למעלה מן הצורך, כי גם אליבא דדעת המיעוט בע"א 4377/04, העובדה שהפעולה ננקטה על ידי האשל"א היא בעלת משקל בהתאם לנסיבות בכל הנוגע לבחינת כשרות המנוח ובכל הנוגע להשפעה בלתי הוגנת היא מקימה חזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת שעל האפוטרופוס הנטל לסתור אותו. כשבאותן נסיבות, גם על פי דעת המיעוט יש להורות על פסלות הצוואה. כשלעמדת ביהמ"ש אף בענייננו, גם אליבא דדעת המיעוט בפסק הדין הנ"ל, בנסיבות המקרה דנן דינה של הצוואה להתבטל. כשרות לצוות: כבר ב- 2014, כשלוש שנים טרם עריכת הצוואה, נקבעה בתעודה רפואית שנערכה לצורך הגשה לביהמ"ש במסגרת ההליך למינוי אפוטרופוס אבחנת דמנציה ביחס למנוח כאשר היא הוגדרה בחומרה קלה. באותו זמן נמצאו ליקויים קוגניטיביים ספציפיים הרלוונטיים ליכולת להבין טיבה של צוואה, לרבות כאלו הנוגעים ליכולת המנוח לנהל את כספיו ורכושו. מכל מקום, הבחינה לצורך מינוי אפוטרופוס שונה מבחינת כשרות לצורך עריכת צוואה. המומחה שמונה במסגרת ההליך דכאן קובע כי לאור ההחמרה ההדרגתית הצפויה בשיטיון עם חלוף הזמן ולאור ההידרדרות המתועדת גם במצבו הרפואי והפיזי של המנוח שמתחילה בשנת 2010 וחרף היעדר תיעוד רפואי בתקופה שסביב עריכת הצוואה הרי שהוא מעריך כי הסבירות שהמנוח היה בלתי כשיר לעריכת צוואה בשנת 2017 גבוהה מהסבירות שהיה כשיר; זאת ועוד, במקום בו התובע סבר כי תעודת הרופא מ-2014 מביאה למסקנה כי גם בחלוף 3 שנים מעריכתה ניתן לקבוע כי המנוח מבין טיבה של צוואה היה עליו לזמן את עורך התעודה לעדות. משלא נעשה כך יש ליתן לעניין זה משקל לחובת התובע;
זאת ועוד, עוה"ד עורך הצוואה העיד על נסיבות עריכתה והתרשמותו מן המנוח. מעדותו עולה כי המדובר במעמד חתימה על צוואה שנסיבותיו חריגות – בבית המנוח, מבלי שהמנוח מסר לפני כן את רצונו, עם צוואה מודפסת מראש, מצבו הירוד של המנוח שלא יכול היה לחתום בעצמו, החתמה בטביעת אצבע וככל הנראה בסיוע עוה"ד, העובדה שהמנוח לא קרא את הצוואה ולא נערך בירור על אודות יכולתו לקרוא את הצוואה. ועל כן עדות עוה"ד על האופן בו הוא עורך צוואות באופן כללי אין בה כדי להשליך בהכרח על עריכת הצוואה דנן ובהחלט שלא ניתן להסתפק בעדות עוה"ד שאינה מציגה גרסה פוזיטיבית סדורה ומלאה בכל הנוגע לבירור שערך עוה"ד לוודא רצונו והבנתו של המנוח הספציפי. בעדותן של העדות לא היה כדי להוסיף על עדותו של עוה"ד או כדי לתמוך בה. לעניין תעודת הרופא שהוגשה לעורך הצוואה לאחר עריכתה, התברר כי בפועל כל התהליך שקדם לעריכת התעודה נעשה בשיחה טלפונית וכי הרופא זיהה את המנוח לפי קולו בלבד (מתוך 2500 פציינטים שבטיפולו) לאור האמור לא ניתן לבסס כשרות המנוח לצוות על יסוד התעודה הרפואית. לאור כל האמור נקבע כי המנוח לא יכול היה לדעת טיבה של הצוואה במועד עריכתה ולא היה כשר לצוות במועד זה. מטעם זה ולו הוא לבדו יש לקבל את ההתנגדות ולדחות את הבקשה למתן צו לקיום צוואה. עוד מעבר לדרוש ביהמ"ש עומד גם על מעורבותו של התובע בעריכת הצוואה אשר בנסיבות עולה כדי הקביעה כי התובע "לקח באופן אחר חלק בעריכתה..". הוכח כי התובע הוא שמסר תוכן הצוואה לעוה"ד כולל רצון המצווה ופרטי הרכוש. הצוואה הודפסה והוכנה לפני הגעת עוה"ד למנוח על יסוד דברי התובע בלבד. התובע שילם את שכרו של עוה"ד. התובע הוא שפנה לרופא לצורך עריכת התעודה הרפואית הוא שמסר את הטופס לרופא לחתימתו והוא שהביאה לידי עוה"ד. הצוואה לא נמסרה כלל למנוח אלא לתובע בלבד. לצד זאת יש לציין כי עדות עוה"ד כי התובע לא היה נוכח בחדר בעת בשיחה של עוה"ד עם המנוח והחתימה על הצוואה נתמכה בעדות העדות לצוואה ולא נסתרה; אכן יכול שכל אחת מן הפעולות האמורות אינה עולה כדי לקיחת חלק בעריכת הצוואה אולם הצטרפות כלל הפעולות ויתר הנסיבות מלמדת שהיחיד שהיה פעיל, הוא המוציא והמביא והצוואה נוסחה על פי דרישתו מעוה"ד היה התובע ובכך יש משום מעורבות בעריכת הצוואה. למצער יש בהצטרפות הנסיבות כאמור לעיל כדי להעביר את נטל הבאת הראיות לכתפי התובע. כך שלכל הפחות היה על התובע להוכיח כי המנוח אמר לעוה"ד קודם עריכת הצוואה באופן עצמאי ובמילותיו את רצונו. ברם כאמור, חלקו של המנוח על פי הראיות והעדויות הוא לכל היותר סביל ולא הוצגה גרסה עובדתית סדורה ומפורטת שבה המנוח אמר במילותיו ובאופן מפורט את רצונו. השפעה בלתי הוגנת: כאמור לעיל גם אליבא דדעת המיעוט בפסק הדין בעניין גל גונן הורשה של מצווה לאפוטרופסו מקימה חזקה בדבר קיומה של השפעה בלתי הוגנת – אופיו של הקשר שבין האשל"א לבין האפוטרופוס המתאפיין ביחסי כוחות בלתי שוויוניים ובהפקדתו של אחד על ענייניו של האחר מצדיק כי נבחן אותו מתוך הנחה כי מדובר במערכת יחסים שיסודותיה תלות ואמון של האשל"א באפוטרופוס בשיקול דעתו ובדאגתו הכנה לעניינו של האשל"א. במקרה דנא לא נמצא לקבל טענת התובע לפיה לא באמת ידע משמעות המינוי שלכאורה נכפה עליו על ידי המתנגדים . ולא הובאה כל ראיה מטעם התובע לסתירת החזקה. עדותו של התובע עצמה מחזקת את יחסי התלות של המנוח בתובע. לכך יש להוסיף את מצבו הקוגניטיבי של המנוח שגם אם לא היה עולה כדי העדר כשירות כאמור לעיל, אין ספק כי הוא מוסיף לחזקה בדבר תלות והשפעה בלתי הוגנת; גם נסיבות החתימה על הצוואה בטביעת אצבע שיכול שבוצעה בסיוע עוה"ד יש בה כדי ללמד על קיומה של השפעה בלתי הוגנת על פי הפסיקה.
הודגש כי לא היה למעשה חולק כי מבין האחים התובע הוא זה שלקח חלק משמעותי, ובתקופה האחרונה לחייו אף מוחלט, בטיפול במנוח. עצם הטיפול במנוח אינו מהווה השפעה בלתי הוגנת ואין כל מניעה כי אדם יוריש את כלל רכושו למי שטיפל בו בערוב ימיו ואף יכול שיש בכך נימוק של ממש לתוכן הצוואה, אולם בנסיבות הספציפיות ומשעה שלא באה שום עדות עצמאית כי המנוח מיוזמתו אמר למאן דהוא במילותיו ובאופן מפורט כי הוא רוצה לערוך את הצוואה ואת תוכנה, הרי שהטיפול של התובע במנוח מצטרף ליתר הנסיבות התומכות בתלות של המנוח בתובע על כל המשמעויות הכרוכות בכך. משלא נסתרה החזקה בדבר השפעה בלתי הוגנת יש לקבוע כי הצוואה, ככל שהמנוח הבין תוכנה, היא תוצאה של השפעה בלתי הוגנת של התובע על המנוח. לפיכך וגם מנימוק זה יש לקבל את ההתנגדות ולדחות התובענה למתן צו לקיום צוואה. כפועל יוצא, התובענה למתן צו ירושה אחר המנוח מתקבלת. התובע חויב בהוצאות המתנגדים בסך של 10,000 ₪ וכן בשכר טרחת עו"ד בסך כולל של 85,000 ₪.
תע 22287-10-18 פלוני נ' פלונים (ניתן ביום: 18.9.24)
Reload document 
Open in new tab