טענתם המרכזית של העותרים היתה כי הרכב הוועדות שאושר במליאת הכנסת אינו משקף את יחסי הכוחות בכנסת בין סיעות הקואליציה וסיעות האופוזיציה, באופן שמפר את עקרון הייצוג היחסי. בית המשפט העליון קבע כי גם בהנחה שנותרו קשיים מסוימים בהרכב הוועדות הנוכחי, אין בנמצא הוראת דין מפורשת לפיה גודלן של הסיעות צריך להשתקף באופן מדויק, והדבר גם אינו אפשרי מתמטית בשים לב למספר הסיעות בכנסת ומספר החברים המקסימאלי בכל ועדה. בית המשפט העליון אף ביקר את האופוזיציה אשר בחרה להחרים את ההצבעה במליאה על ההחלטה נושא העתירה ומאז ועד היום נמנעו מהעברת שמות חבריהן בוועדות הכנסת. "חוסר הסכמה ביחס להתנהלות הקואליציה אינו יכול להצדיק את התפרקותם של חברי כנסת מחובתם לייצג במסגרת ועדות הכנסת את האינטרסים שבשמם נבחרו לכנסת. זאת בפרט בימים שבהם נדון תקציב המדינה בוועדות הכנסת וכן בהינתן המשבר הבריאותי" כך העליון.
