בפסיקה תקדימית קובע בית המשפט העליון את ההסדר הראוי לעניין גילוי ועיון בנתוני מיקום בטלפון סלולארי במסגרת המשפט האזרחי: (1) אמות המידה ביחס לגילוי מסמכים הפוגעים בפרטיות (למשל רלוונטיות) חלות, ואף ביתר שאת, על בקשה לגילוי נתוני מיקום; (2) במסגרת האיזון שבין מידת הרלוונטיות של צו האיכון המבוקש ובין פגיעתו בזכות לפרטיות, על בית המשפט לבחון אם יש בנתוני המיקום כדי לתרום להכרעה ברורה בסוגיה עובדתית קונקרטית השנויה במחלוקת בין הצדדים, ונמצאת בליבת הסכסוך הנדון; (3) במסגרת הניסיון לצמצם את הפגיעה בזכות לפרטיות לכדי מינימום הכרחי, ייטה בית המשפט לקבל בקשה לגילוי נתוני מיקום אך ביחס למשך זמן מוגדר ומצומצם ככל הניתן; (4) במקרים המתאימים, יבחן בית המשפט אם ניתן להוסיף ולצמצם את הפגיעה בפרטיותו באמצעות מתן אפשרות להשחרת נתונים.