אי-הרשעה בעבירות של תקיפה חמורה בשל שיקולי שיקום

הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן אשר ייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש וכן בגין תקיפה סתם. על פי עובדות כתב האישום, הנאשם שרכב על אופנוע, פגע במראת הרכב בו נסעה המתלוננת ולאחר שהתפתח ביניהם דין ודברים בעניין, תקף הנאשם את המתלוננת וגרם לנפילתה ארצה על הכביש, מרחק קצר מרכב נוסע. לאור כל המתואר לעיל, ניגשו אל הנאשם מר אלון פליק ובנו אלדר ושאלו אותו לפשר מעשיו, בתגובה, תקף הנאשם את אלון בכך שהכה בראשו באמצעות קסדה, וגרם לו לחבלה מדממת בחלק השמאלי של הראש.  

ביום 27.6.18 הציגו הצדדים הסדר טיעון לפיו הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן והורשע. תסקיר המבחן שהוגש בעניינו הצביע על קשר חזק של הנאשם עם אביו הסובל מהפרעה דו קוטבית, בעטייה אושפז מספר פעמים בבית חולים לבריאות הנפש בשל ניסיונות אובדניים. צויין כי הנאשם חש לעיתים כי הוא מתקשה להבין סיטואציות חברתיות ולכן התקשה בהתחברות לסביבתו. להתרשמות שירות המבחן, ברקע מעשיו של הנאשם עומדת מצוקה קשה אותה חש במהלך גדילתו וכן תחושת חוסר נראות מצד סביבתו. שירות המבחן המליץ על ביטול הרשעת הנאשם והטלת עונש חינוכי בדמות צו של"צ בסך 150 שעות

בית המשפט ציין כי על רקע נסיבות חייו המורכבות של הנאשם ובהיעדר תמיכה מבית, העובדה שהנאשם מצא את הכוחות לתפקד כמצופה ממנו ולנהל אורח חיים פרודוקטיבי ונורמטיבי. ולאור העובדה שלא הוכח נזק קונקרטי, הרי שהותרת הרשעתו על כנה, תשמש מכשול בהמשך חייו ותפגע בסיכויי שיקומו.

לאור האמור לעיל הורה בית המשפט על ביטול הרשעתו של הנאשם והטיל עליו ביצוע  200 שעות שירות לתועלת הציבור, תשלום פיצויים למתלוננים וצו מבחן לשנה.

להורדת הקובץ לחץ כאן 2019-06-11T09:13:08+03:00